הגנת הצרכן במשפט פלילי יחס להטעיה צרכנית
מאת ד"ר אלדד בר כוכבא, עו"ד

האם נכון לקבוע בהוראות חוק הגנת הצרכן סנקציות פליליות לרבות אחריות קפידה?

קיימות דעות רבות ההולכות וגוברות כי יש צורך לשפר ולייעל את מערכת האכיפה בכל הנוגע לאכיפת הוראות הגנת הצרכן ויש ליצור מודל חדש של אכיפה חלופית שתצמצם את האכיפה הפלילית בשל הסרבול,התמשכות ההליכים הפליליים ושברובם לא הוכיחו את עצמם והסתיימו בעסקאות טיעון מקלות או הסדרי פשרה.

הטיבה לתאר דעה זו, ח"כ אורית נוקד באמרה[90] " האכיפה האישית והמסורבלת, העומס בבתי המשפט והשיטה הקיימת בכללותה לא ממצות את הדין עם העוסקים אשר מפרים את חוק הגנת הצרכן, הסמכות שתינתן לרשות להטיל קנסות כספיים תזרז ותייעל בצורה ניכרת את עבודת המערכת, ובעיקר תגביר את ההרתעה בתחום".

הצעת חוק הגנת הצרכן(להלן תזכיר החוק)[91] מציעה ביטול ה"פליליות" במרבית הוראות החוק שבעיקרן הוראות טכניות והעברתן לאכיפה מנהלית מבחינת "פגיעה בכיס" במקום האכיפה הפלילית הקיימת. לדעת המציעים, היתרונות של אכיפה מנהלית הוא בקיומו של מנגנון גמיש המאפשר תגובה מהירה ויעילה מאחר שראיות מנהליות אינן דורשות הוכחת יסוד נפשי ,האכיפה המנהלית תמנע באופן ישיר את ההפרה על ידי שלילת התמריץ הכלכלי ועל ידי פרסום הטלת העיצום הכספי הדבר יביא לתיקון מהיר של ההפרה ולהרתעה של מפירי חוק פוטנציאלים.

יחד עם זאת צוות ההיגוי לא מציע לבטל את האכיפה הפלילית אלא מציע כי האכיפה הפלילית תמוקד בהפרות הקשות של החוק שלגביהם מוצדק לתייג את המפר באופן שלילי כמו בהפרות בהטעיה מהותית[92] וניצול מצוקתם של צרכנים שהן בעלות אופי של תרמית ומתוך כוונה להזיק המחייבות נקיטה בהליכים פלילים בכדי למנוע זלזול בשלטון החוק וליצור הרתעה. צוות ההיגוי במסגרת האכיפה הפלילית אף הציע להחמיר את הענישה כאשר ההפרה בוצעה בנסיבות מחמירות למאסר של שלוש שנים וקנס פי עשרים והרחבת הגדרת "נסיבות מחמירות" למקרים של פגיעה באוכלוסיות פגיעות כמו: קשישים,חסרי ישע,קטינים, בעלי חולשה שכלית, נפשית או גופנית ולמי שאינו יודע את השפה בה נקשרת העסקה.

גם איגוד לשכות המסחר[93] סבור כי השינוי מאכיפה פלילית לאכיפה מנהלית בהפרות של הוראות חוק הגנת הצרכן נדרש כי מלכתחילה אין זה נכון לסווג את ההפרות הטכניות הרבות שבחוק, לעבירות פליליות. אבל האיגוד מסתייג מהשארת הליכים פלילים כל שהם לאכיפת הפרת הוראות חוק הגנת הצרכן כפי שמוצע בתזכיר החוק שהוכן על ידי צוות ההיגוי, ומציע לנסח מחדש את סעיף 35כה(א) המוצע –שמירת אחריות פלילית ולקבוע בו כי בגין הפרות שבגינם ניתן להטיל עיצום כספי, לא יהיה ניתן לנקוט בהליך פלילי.

גם לגבי עבירות של אחריות קפידה יש הטוענים כי יש להעבירם למישור המנהלי מאחר שמדובר באכיפה של התנהגויות ואנו צריכים אכיפה יותר רחבה ומהירה . שימוש בחוק העבירות המנהליות[94] מאפשר אכיפה מינהלית מהירה נטולת סטיגמה פלילית , אפשר להטיל קנסות מבלי להעמיד לדין, אפשר לשלול רישיונות בדרך מהירה שתהווה הרתעה יעילה.

פרופ' מרים גור אריה[95] מתנגדת לעבירות של "אחריות קפידה" ומציעה להפוך את כל העבירות הפליליות המוגדרות כעבירות של אחריות קפידה להיות עבירות מינהלתיות או לחילופין שידרשו יסוד נפשי של רשלנות.

בעניין בתי זיקוק לנפט [96] אומר ביהמ"ש לגבי עבירת "אחריות קפידה" בציינו את הבעייתיות שגם לגבי נושא משרה בחברה רובצת "אחריות קפידה"

" האחריות הזאת היא קפיצת מדרגה שאני באופן אישי, מאוד עצוב עליה, מכיוון שהעבירות מסוג אחריות קפידה צריכות היו להיות עבירות מסוג קנס לחברות, נדמה לי שהטלת אחריות במשפט הפלילי, ואני קצת גולש, על אורגאן של החברה בשל העובדה שלא נעשה כל שניתן לעשות,לפי לשון החוק, שהניתוח של "כל" הוא ניתוח בדיעבד לאחר בחינת האירוע, בחוכמה שבדיעבד, היא צעד מרחיק לכת מצד המנכ"ל שמוכן לקחת על עצמו אחריות כזאת".

ד"ר אורנה דויטש[97] אומרת: "..קיימת לדעתי בעייתיות רבה בהטלתה של אחריות פלילית בתחום זה, החשש הוא מפני הפללת יתר שתוביל לתת אכיפה בתחום זה, סכסוכים צרכניים נתפסים מבחינה חברתית כסכסוכים אזרחיים מטבעם.."

ניתן לומר כי המצדדים באכיפה מנהלית על פני אכיפה פלילית סבורים כי עיצומים כספיים יעילים יותר מהליכים פליליים והולמים יותר. בעיקר בנסיבות שבהן העבירה נעברה ללא מחשבה פלילית או כשהנזק שנוצר לצרכן הוא קטן. גם בדיקת תוצאות פסקי הדין תראה כי בתי המשפט מבססים את האכיפה הפלילית לא על מאסר אלא על קנסות והתחייבות כספית שלא לעבור עבירה שהורשע בה הנאשם או עבירה דומה בפרק זמן קצוב. המצדדים באכיפה מינהלית יכולים להסתמך גם על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו המצווה להעדיף את האמצעי הפוגעני פחות אם אפשר להשיג באמצעותו את אותה מטרה.

בתזכיר החוק[98] אנו רואים פתרונות מינהליים המעוגנים גם בחוק העבירות המנהליות. הצעת החוק באה להגן על הצרכן ובבסיסה עומדת ההנחה שקיים חוסר שוויון בין הצדדים לעסקה כאשר המצב של הצרכן הוא חלש יותר לעומת העוסק והחולשה באה לידי ביטוי בשלב מימוש הזכויות , לצרכן אין מוטיבציה לגשת לבית המשפט ויש לו קושי אובייקטיבי להוכיח תביעתו בשל פערי מידע. הצעה לתיקון לחוק הגנת הצרכן, שהעונש על עבירות טכניות יהפוך מפלילי לכספי במטרה להקל על הרשות להגנת הצרכן לכפות עונשים על המפרים. מנגנון אכיפה מנהלי הוא מנגנון גמיש יותר המאפשר תגובה מהירה ויעילה ופוטנציאל לתיקון מהיר של ההפרה מזה שמציע המנגנון הפלילי . הצעת החוק משלבת הליך מנהלי/אזרחי לצד הליך פלילי שייושם רק במקרים של הפרות קשות של החוק כמו הטעיה מהותית וניצול מצוקתם של הצרכנים. גם חברי צוות ההיגוי מודעים לכך שבנוסף להתערבות מינהלית יש צורך בסנקציות פליליות, רוב המקרים שבהם נעשית הטעית הצרכנים הם בסכומים קטנים שצרכן סביר לא ילך ויגיש תביעה , הוא יסתפק במכתב תלונה למבקר המדינה או הגשת תלונה במשטרה,, צרכן סביר יוותר על אפשרות התביעה וגם אם יתבע בתביעות קטנות ויזכה לא תהיה לכך השפעה על התנהלות השוק ויצירת מודעות לשאר הצרכנים[99] , לכן בשל הצורך להרתיע עבריינים פוטנציאלים ואות הקלון המודבקת למפר באופן בוטה את הוראות החוק על ידי הטעיה ויצירת מצג שווא, יש צורך בסנקציות פליליות.

למעשה אנו רואים כי נכון לקבוע בהוראות חוק הגנת הצרכן סנקציות פליליות לרבות אחריות קפידה בכל הקשור להפרות קשות של החוק כמו הטעיה על מנת ליצור הרתעה.

משפט השוואתי

על מנת לעמוד על טיבם ומטרתם של ההוראות העונשיות בחוק הגנת הצרכן אערוך השוואה[100] בשני היבטים של משפט משווה :

1. משפט משווה פנימי- בין שני חוקים צרכנים במשפט הישראלי.

2. משפט משווה חיצוני- בין שיטת המשפט הישראלי לשיטות משפט של מדינות מערביות שבהן תחום הגנת הצרכן רחב ומפותח בדומה וביותר מאשר בשיטת המשפט הישראלי.

משפט משווה פנימי:

קיימים מעל ל- 20 חוקים צרכניים.[101] ל- 14 מהם יש הוראות עונשיות השונות מחוק לחוק[102], אשווה בין ההוראות העונשיות שבחוק הגנת הצרכן לבין ההוראות העונשיות בחוק ההגבלים העסקיים[103], לשני חוקים צרכניים אלה יש דמיון רב בנוסח ובתוכן ההוראות העונשיות , ובשניהם הסדרים מקיפים של האכיפה הפלילית בתחום הגנת הצרכן. שניהם תוקנו בתיקון תש"ס ונוספו להם הוראות "נסיבות מחמירות" אומנם חוק ההגבלים לא מדבר במפורש על הטעיה אבל אי קיום התנאים הקבועים בחוק מהווים פגיעה בציבור הצרכנים, העדר תחרות שתוצאתו יצירת רווח כספי בדומה ליצירת רווח מהטעית צרכנים. בשניהם האחריות היא "אחריות קפידה" ישנם הגנות, אחריות תאגיד, נושאי משרה ובעלי תפקידים, מדרג של עונשים, קנסות מוגדלים בעבירה ב"נסיבות מחמירות" ועוד.. נימוק נוסף , לחוק ההגבלים העסקיים משמעות בפרשנותו מאחר שנקודת הראות היא צרכנית ולא של הספק או היצרן, החוק בא להגן על הצרכן מבחינת עידוד התחרות החופשית ומניעת הגבלים עסקיים. החוק מונע היווצרותם של מוקדי כוח ,מונופול, חוסר שוויון ובכך מאפשר קיומה של תחרות המטיבה עם הצרכן ומחזקת את האינטרס הציבורי גם מבחינת יעילות צמיחה ויציבות.

בחוק הגנת הצרכן ההוראות העונשיות מרוכזות בפרק ו': עונשין ותרופות. סעיפים 23-33 ההוראה העונשית המרכזית היא סעיף 23.

סעיף 23(א) לחוק מטיל על עוסק שהטעה או היה עלול להטעות צרכן בענין מהותי ,מאסר שנה או קנס של 204.400 ₪ [104] לתאגיד סעיף 23(ו)לחוק "כפל קנס הקבוע לאותה עבירה" החוק קובע מדרג של עונשים וקנסות לפי חומרתן של העבירות, ישנה הרחבה ופירוט של עבירות צרכניות שלא תמצאנה בחוקים אחרים, החוק קובע מצבים של הטלת קנסות פי שלושה (ולא פי שבעה)מהאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין. המחוקק נתן דעתו לדירוג העבירה לפי חומרת פגיעתה בצרכנים. סעיף 23(ד)לחוק קנס על עבירה נמשכת וסעיף 23(ה)לחוק " עבר אדם, בתוך שלוש שנים פעם נוספת עבירה.."מטרתו להרתיע אדם מלעבור כל עבירה , סיווג העבירה והעונש לפי הפירוט בסעיף 23(ה) (1) ו (2).סעיף 23א לחוק קובע שאם נעברה עבירה לפי סעיף 23(א)(1)או(2) עבירת הטעיה או ניצול מצוקה בנסיבות מחמירות העונש כפל מאסר או קנס של 2.260.000 ₪ [105] . סעיף 24 לחוק מעניק סמכויות נוספות לבית המשפט, סמכויות ביצוע מהירות בנוסף לכל עונש אחר שהוטל על הנאשם. וסעיף 30 לחוק מעניק לבית המשפט סמכות להוציא צו מניעה לבקשת היועץ המשפטי לממשלה [106].סעיף 25 לחוק מטיל אחריות קפידה על מעביד מרשה ונושא משרה בתאגיד[107]. סעיף 27 לחוק מעניק הגנה לנאשם[108] אם יוכיח ברמת ההוכחה האזרחית (לא מעל לספק סביר) "..כי לא ידע ולא היה עליו לדעת כי היה במכר או בשירות משום הפרה של ההוראות האמורות". סעיף 33 לחוק פרסום ברבים[109] לרבות הטלת הוצאות הפרסום על הנאשם של פסק דין או תיקון פרסום מטעה.

בחוק ההגבלים העסקיים[110] ההוראות העונשיות מרוכזות בפרק ז':עונשין ותרופות סעיפים 50ג – 47. בהוראות העונשיות נעשו מספר תיקונים בדומה לתיקונים שנעשו בחוק הגנת הצרכן .סעיף 47 הינו ההוראה העונשית העיקרית על הפרת צו קבוע, זמני וביניים הנחשבים כהפרות קשות,מאסר שלוש שנים או קנס [111] של 2.260.000 ₪ וקנס נוסף פי עשרה מן הקנס האמור בסעיף 61(ג)לחוק העונשין[112] לכל יום שבו נמשכת העבירה. אם היה תאגיד כפל קנס.סעיף 47(ב)על עבירות אחרות שאינם לפי סעיף 47(א)(6) מאסר שנה או קנס פי עשרה מן הקנס כאמור בסעיף 61(א)(3)לחוק העונשין[113].וקנס נוסף לכל יום שבו נמשכת העבירה ואם היה תאגיד כפל קנס.

סעיף 47א[114] אם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות מאסר חמש שנים או " קנס שהוא פי עשרה מן הקנס..[115]." ההבדל הבולט בהגדרת "נסיבות מחמירות" בין חוק הגנת הצרכן לחוק ההגבלים העסקיים שנסיבות מחמירות בחוק הגנת הצרכן אחד התנאים 23א(ב)(2)המעשה גרם נזק חמור במיוחד לצרכן או לקבוצת צרכנים ישנה דרישה לתוצאה . לעומת חוק ההגבלים העסקיים בהגדרת נסיבות מחמירות סעיף 47א(3) "הנזק שנגרם או הצפוי להיגרם לציבור בשל העבירה, אין צורך להוכיח קיומו של נזק בפועל.

סעיף 48 לחוק מטיל אחריות קפידה על מנהל פעיל ,עובד בחבר בני אדם, הדבר נלמד מלשון הסעיף "...יואשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ....אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל אמצעים סבירים להבטחת שמירתו של חוק זה. הגנה זו בדומה להגנה שבסעיף 27 לחוק הגנת הצרכן. סעיף 49 מעניק הגנה לעובדים ולמורשים הגנת תום לב אם יוכיח שפעל כשליח וכמבצע הוראות תוך אמונה בתום לב שאין במעשהו משום עבירה על חוק ההגבלים העסקיים. בחוק הגנת הצרכן בסעיף 25 לא קיימת הגנת תום הלב אלא אחריות קפידה סעיף 25(ב) "..חזקה כי,, הפר את חובתו לפי סעיף קטן(א) אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שאפשר כדי למלא את חובתו".

סעיף 50א לחוק,מקנה לבית המשפט סמכות לתת צו על כל אדם או על כל פעולה הנדרשים למנוע הפרה של הוראות חוק ההגבלים העסקיים.

סעיף 50ב לחוק,מקנה לבית המשפט סמכות לתת צו מוסכם שיהיה בלא הודאה בחבות , לשנות בכל עת את הוראות הצו המוסכם ואף לא לאשרו.

סעיף 50ג לחוק,פרסום הודעה בהיבט של פרסום הודעות שעל הממונה לפרסם בשונה מסעיף 33 לחוק הגנת הצרכן אבל ניתן להניח כי סעיף 50ג פרסום הודעה כולל גם הודעה שהורה בית המשפט לפרסם.

אנו רואים כי ההוראות העונשיות בחוק ההגבלים העסקיים מצומצמות לעומת ההוראות העונשיות שבחוק הגנת הצרכן אבל יש הרבה דמיון בין ההוראות העונשיות שבשני החוקים המבוטא בעצם קיומם של הוראות עונשיות, מדרג עבירות וחומרתן,הטלת אחריות קפידה וההגנות,התייחסות לתאגיד,לנושאי משרה ובעלי תפקיד,נסיבות מחמירות וכפל קנס .חקיקת הוראות עונשיות די מפורטות ומדורגות בכל אחד מהחוקים שהוזכרו לעיל ניתן ללמוד על החשיבות שייחס המחוקק לערך המוגן בכל חוק, שמירה על אינטרס וטובת הציבור,הרתעת עבריינים שהורשעו ועבריינים פוטנציאלים.

משפט משווה חיצוני

בשיטות משפט במדינות המערביות, חוקי הגנת הצרכן ובפרט איסור הטעית צרכן מכילים הוראות עונשיות וסנקציות פליליות[116] בשל הנחת המוצא כי לא ניתן לסמוך על הצרכן שיגן על זכויותיו. כלומר גם בשיטות משפט אחרות הגנת הצרכן מבוססת בראש ובראשונה על האכיפה הפלילית[117]. במשפט האנגלי קיימים הסדרים חוקיים המגנים על הצרכן שהוראותיהם פליליות בלבד וקיימת פסיקה רבה על איסור הטעיה. חלקים מהחוקים הוחלפו בשל השינוי שנעשה בעקבות קבלת הדירקטיבה האירופאית המחייבות את כל מדינות האיחוד האירופאי ושתזכיר החוק המוצע הושפע ממנו[118].

גם בארצות הברית החקיקה הפלילית מפני הטעית צרכן מהווה נדבך חשוב ומרכזי בהגנה על צרכנים וקיימת חקיקה פלילית צרכנית גם ברמה הפדראלית וגם ברמה המדינתית שהחקיקה משתנה ממדינה למדינה והחוקים העוסקים בהטעיה כוללים סעדים אזרחיים וסעדים עונשיים מדינתיים,חוקי ההגנה על הצרכן נאכפים בעיקר על ידי נציבות הסחר הפדראלית עם משרד המשפטים האמריקאי גם באוסטרליה החקיקה שנועדה למנוע הטעית צרכנים היא חקיקה פלילית- ניתן לסכם ולומר כי הצורך בסנקציות פליליות ובפיקוח של הרשויות בהגנה על הצרכן מקובל בכל העולם המערבי בשל חוסר היעילות של המשפט האזרחי /הפרטי ככלי לאכיפת חוקי הגנת הצרכן ולכן השימוש במשפט הפלילי מהווה תנאי הכרחי להשגת המטרה של הגנת הצרכן.

גם בארה"ב ובמדינות אירופה האחריות היא אחריות קפידה – strict libilityבדומה לחוק הגנת הצרכן הישראלי . השימוש במונח "צרכן" הוא רחב[119] ומשליך על תחומים רבים והאינטראקציה ביניהם,הרחבת ההוראות הפליליות גם לסחר בלתי הוגן. הסמכות להחליט אם תוגש תביעה פלילית היא ברשות סוכנות האכיפה או המשרד האחראי/הממונה.

באוסטרליה –חוק הגנת הצרכן כולל הוראות עונשיות פליליות לצד הוראות אזרחיות[120] .קיימת רשות אכיפה שהיא רשות סטטטורית, המנוהלת על ידי שני גופים בלתי תלויים של הממשלה האוסטרלית[121] , הנציבות לאכיפה צרכנית(ACCC) ונציבות פיקוח על ניירות ערך והשקעות (ASIC) שני גופים אלה קובעים סדר העדיפויות לאכיפה . האכיפה הפלילית אינה מבוטאת בהטלת מאסר אלא בקנסות , רישום ההרשעה פוגע במורשע על ידי הטלת הגבלות שונות כמו פסילתו מלשמש דירקטור בחברה ציבורית וזאת בנוסף לסטיגמה החברתית שנוצרת עם רישום ההרשעה. ההעמדה לדין פלילי יכולה להיות רק ביוזמת מנהל אגף התביעות (DPP) שיש לו סמכות סטטטורית עצמאית של אכיפת ההוראות הפליליות ויש לו עצמאות בשיקול הדעת להחליט האם ההפרה חמורה דיה כדי להצדיק נקיטת הליך פלילי על השלכותיו הפוגעניות או נכון יותר להגיב באמצעות מנגנוני אכיפה אזרחית או שילוב בין שני המנגנונים. גם העבירות הצרכניות הם עבירות של אחריות קפידה שלנאשם יש הגנת טעות בעובדה. מנהל אגף התביעות ישקול מספר גורמים בהחלטתו אם לנקוט בהליך אזרחי או פלילי כלפי המפר הוראות הגנת הצרכן. השיקולים שיביא בחשבון בהחלטתו: 1)רמת והקיף הפגיעה/הנזק לצרכן. 2)הצורך לפעול במהירות על מנת למנוע פגיעה נוספת בצרכנים.3)מהות ההפרה מבחינת התנהגות נמשכת או חד פעמית.4)האם ראוי להעניש את העבריין או להשיג פיצוי לצרכן. עונשים פליליים בצורת הטלת קנס לא מטיבים עם הצרכן הנפגע ולכן סנקציה פלילית אינה פותרת את בעיית הצרכן הנפגע אלא יש בה כדי להרתיע את העבריין מלחזור ולבצע את העבירה ומרתיעה עבריינים פוטנציאלים.

הגנת הצרכן במשפט האנגלי- קיים דמיון בין שיטת המשפט הישראלי לשיטת המשפט האנגלי בכל הקשור לתחום דיני העונשין ודיני הגנת הצרכן.[122] גם במשפט האנגלי קיימים סעדים פליליים בחוק הגנת הצרכן מהסיבה שלא ניתן לסמוך על הצרכן שיגן על זכויותיו. החדרת סנקציה פלילית ככלי בהגנת הצרכן בחוקים צרכנים , בשל חוסר היעילות של המשפט האזרחי/הפרטי ולכן הגנת הצרכן מבוססת על האכיפה הפלילית.

במשפט האנגלי מוטלים איסורים פלילים על מי שנותן תאור מטעה בענין נכסים ובענין שירותים[123], לגבי הטעיה במחיר, קיים חוק מיוחד Consumer Protection Act -1987 המכיל הוראות פליליות בלבד.אבל בעקבות קבלת הדירקטיבה האירופאית בשנת 2005 חלקים מהחוקים הצרכניים הוחלפו וכוללים גם כעת הוראות עונשיות. החוקים הישנים הוחלפו על ידי :

The Consumer Protection from Unfair Trading Regulations 2008

באנגליה עיקר הפסיקה על איסור הטעיה היא במישור הפלילי, הפסיקה שונה מאשר בישראל, בעוד שבישראל עיקר הפסיקה הוא בערכאות נמוכות , באנגליה עיקר הפסיקה בהטעיה הצרכן היא בבתי המשפט לערעורים וזאת בשל רצון הנאשמים למנוע הרשעה פלילית ולכן הנאשמים מנהלים משפטים ממושכים העולים כסף רב וזאת בשל החשש מהסטיגמה הפלילית באם יורשעו.

גם בשיטת המשפט האנגלי רוב עבירות הצרכניות דורשות אחריות ברמה של אחריות קפידה:

"There is no doubt that the majority of consumer protection offences impose strict liability….consumer protection is a typical area for the courts to impose strict liability".[124]

במשפט האנגלי בדומה למשפט הישראלי ,שנויה מחלוקת בשאלה האם הטלת אחריות קפידה בעבירות צרכניות מועילה ומוצדקת[125] ? המסקנה שישנם ראיות שאחריות קפידה מועילה להרשעות בעבירות צרכניות ויש בהטלת אחריות קפידה כדי להרתיע.

רשויות האכיפה באנגליה בדומה לישראל ממעטות להשתמש במנגנון התביעה פלילית בכל הקשור לאיסור הטעיה. רשויות האכיפה באנגליה מפעילות שיקול דעת והשימוש בתביעה פלילית הוא מוצא אחרון ובמקרים של הפרות חוזרות ונשנות וזאת גם בשל החשש לשימוש לרעה באחריות קפידה לגבי עובדים זוטרים בחברה[126].

באנגליה בדומה לישראל עבירות צרכניות הן בד"כ עבירות של אחריות מוגברת,סיווג האחריות בעבירות הגנת הצרכן היא עבירה של אחריות קפידה ולא עבירה של אחריות מוחלטת , בדומה למשפט הישראלי קיימות הגנות הדורשות רמת הוכחה אזרחית/הסתברותית, גם אחריות מנהלים בחקיקה הצרכנית באנגליה דומה לאחריות מנהלים בסעיף 25 לחוק הגנת הצרכן לרבות הגנה אם נקט המעביד את כל[127] האמצעים הסבירים למנוע את העבירה בפועל.

גם במשפט הישראלי וגם במשפט האנגלי, מעטים הם המקרים שבהם בתי המשפט קבעו רמת אחריות של אחריות קפידה בהרשעת נאשמים בעבירות חוק הגנת הצרכן. באנגליה בשונה מישראל מוגשות תביעות פליליות רבות בענין איסור הטעיה לעומת ישראל שמוגשות תביעות פליליות אחדות בגין הטעיה צרכנית. גם באנגליה הטלת קנסות היא הסנקציה הפלילית העיקרית בעבירות צרכניות. והאכיפה הפלילית של עילת הטעיה בחוקים צרכניים מבוססת בעיקר על קנסות.

אומנם מספר התביעות הפליליות באנגליה הוא גדול לאין שיעור ביחס למספר התביעות הפליליות המוגשות בישראל, אבל שיעור המקרים שבהם נאשמים הורשעו בעבירות צרכניות ונדונו למאסר אינו שונה כמעט משיעור פסקי הדין בישראל ששלחו נאשמים למאסר. גם באנגליה בדומה לישראל, הטלת עונש מאסר הוא ענין נדיר ושכלל האכיפה הפלילית היא במגמת ירידה .

"Imprisonment is relatively rare following conviction for a consumer protection[128] offence".

סכום ומסקנות

בעבודה זו, ניסיתי לברר את הרציונאל,התועלת והצורך בסנקציות פליליות והטלת אחריות קפידה על עבירת הטעיה לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן ביחס לעקרונות חוקי היסוד,למטרת ותכלית חוק הגנת הצרכן על ידי בירור האינטרס המוגן ובהשוואה לשיטות משפט אחרות שהמרכזית שביניהן היא השיטה הנוהגת באנגליה.

המסקנות אינם חד משמעיות, הדעות חלוקות, העמדה הרווחת כפי שהובאה בתזכיר החוק, כי יש צורך במנגנון מנהלי המבוסס בעיקרו על הטלת עיצומים כספיים ושיישם את עקרון ה"פגיעה בכיס",יהווה כלי מהיר ויעיל לאכיפת החוק ויחליף את המנגנון הפלילי המסורבל. לגבי איסור הטעיה צרכנית ישנה הסכמה כי ההוראות העונשיות מגשימות את מטרות חוק הגנת הצרכן והינם נחוצות ויעילות באכיפת החוק . לכל ברור כי אכיפת החוק במשפט האזרחי /הפרטי אינו מספיק.הצרכן חלש וקיים חוסר שוויון ופער מובנה בין הצרכן ובין העוסק /נותן השרות, הצרכן אינו מודע לזכויותיו , אין בישראל עיתונות צרכנית פעילה ומשפיעה ואין התערבות ממשלתית להחדרת ועידוד מודעות הצרכן לזכויותיו אף לא בערוץ הממלכתי .

לאכיפה הפלילית תפקיד מרכזי בהגשמת מטרות הוראות חוק הגנת הצרכן בכלל ואיסור הטעיה בפרט.שמירה על האינטרס הציבורי מבחינת שמירה על השוויון וההגינות בחיי המסחר והרתעת עבריינים.ההרשעה הפלילית יוצרת סטיגמה חברתית מרתיעה. הסטיגמה היא חלק מרכזי בסנקציה הפלילית. מסקנתי, כי על מנת להגשים מטרות חוקים צרכניים להטלת אחריות מסוג "אחריות קפידה" יש נחיצות ותועלת , מה עוד, שאין מדובר באחריות מוחלטת ולנאשם עומדת הגנה ברמת הוכחה אזרחית /הסתברותית.

לדעתי, בחברה הישראלית שימוש מועט של רשויות התביעה עד כדי אי שימוש בסנקציה פלילית והטלת אחריות קפידה בעבירת הטעיה צרכנית תפחית את ההרתעה,ובמהרה נהיה עדים לגידול בעבירות הטעיה צרכנית בשל התפיסה "זה לא נורא זה רק קנס "

אומנם בשנת 2000 בתיקון תש"ס הוחמרה הענישה אבל אין זה די .התברר לי כי ה"עקב האכילס" האמיתי של אכיפת הוראות חוק הגנת הצרכן ,הוא העדר פרסום מובנה, שיטתי ואפקטיבי של הרשעות בעבירות הטעיה צרכנית ,בתי המשפט אינם עושים שימוש בסעיף 33 לחוק הגנת הצרכן לרבות הטלת הוצאות פרסום ההרשעה על הנאשם. ובכך פוגעים בציבור הצרכנים האדיש ממילא, שעל פי רוב אינו מודע לזכויותיו. ללא הגדלת מודעות הציבור באמצעות פרסום הענישה , לא תושג הרתעת עבריינים ורוב ציבור הצרכנים לא יהיה מודע לזכויותיו.

( אלדד בר כוכבא 2009 )

[1] חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (26.4.1981) ס"ח 1023 עמ' 248. [2] סיני דויטש "דיני הצרכנות בישראל :קווי מיתאר" מאזני משפט א' 107-11 [3] חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים-תשי"ח-1957 ס"ח 28. [4] החוק שימש כחוק לשעת חירום , נאכף בעיקר בהפרות צווי חירום ולא בצרכן הפרטי אבל שימש כחוק הצרכני העיקרי עד לחקיקת חוק הגנת הצרכן. [5]סיני דויטש "דיני החוזים הצרכניים מול דיני החוזיים המסחריים" עיוני משפט כג 135 תש"ס. [6] פסה"ד בעניין סופרגז רע"א 2512/90 בעמוד 405 ביהמ"ש דן בשאלה האם זוהי תכלית ראויה להגן על צרכן עסקי בדומה לצרכן פרטי. [7] בחקיקה אזרחית אין הוראות וסנקציות פליליות לעומת חקיקה צרכנית שבה ימצאו הוראות פליליות וסנקציות עונשיות. [8] סיני דויטש " דיני הגנת הצרכן", יסודות ועקרונות כרך א 297 (תשס"א). [9] ראה בהרחבה, סיני דויטש-"החקיקה הצרכנית והקודפיקציה האזרחית" משפטים כרך לו (תשס"ו- תשס"ז) 499. [10] סיני דויטש "דיני חוזים והחקיקה להגנת הצרכן" מחקרי משפט כרך ט תשמ"ב 133. [11] חוק העונשין, תשל"ז-1977 (4.8.1977) ס"ח 864 עמ'226. [12] חוק העונשין(תיקון מס 39)(חלק מקדמי וחלק כללי) התשנ"ד-1994, ס"ח 348 [13] פסה"ד המרכזי והמנחה רע"פ 26/27 חיים לקס נ' מדינת ישראל תק-על 98(2)1323 – השופטת בייניש מסווגת את עבירות האחריות המוחלטת/קפידה ונותנת בהם סימנים.ראה גם ע"פ 696/81 אורלי אזולאי נ' מד"י פ"ד לז(2)565 פסקה 22 הנשיא ברק נותן משקל למטרה החקיקתית בסיווג העבירה כעבירת אחריות קפידה. [14] העברת נטל ההוכחה לנאשם היא המראה על סיווג אחריות מבצע העבירה כעבירה של אחריות קפידה. [15] בתזכיר החוק מוצע כי מרבית הוראות פרקים ג ו-ד לא יהיו עבירות פליליות ובשל כך למחוק את סעיף 27 כי במקום בו נותרה הפרה כהפרה פלילית, המשמעות כי מדובר בהפרות חמורות, שלא מוצדק לתת בגינם למפר הגנה באישום. איגוד לשכות המסחר בנייר עמדה מיום ה-25.1.2010 פסקה 5 מתנגד להצעה בתזכיר המבטלת סעיף 27. [16] חוק הגנת הצרכן הנו חוק פלילי ואזרחי גם יחד. סעיף 23 לחוק קובע מהן אותן הפרות של החוק המהוות עבירה פלילית ואילו סעיף 31 לחוק קובע את המעשים או המחדלים המקימים עילה נזיקית, סעיף 35 לחוק מאפשר הגשת תובענה ייצוגית בשל הפרת החוק. [17] אורנה דויטש "מעמד הצרכן במשפט" עמ' 223 [18] ת"פ (תל אביב –יפו)2722-07 מ.י משרד המסחר והתעשייה ת"א נ' גט-איט בע"מ ואח' סעיף 4 להכרעת הדין. [19] מטבע הדברים מדובר בעבירות המתבררות בערכאות נמוכות וניתן להניח כי הדיונים בענייני צרכנות לא יגיעו לפתחן של הערכאות הגבוהות דבר העלול לרוקן מתוכן את הוראת סעיף 22(א) סיפא לחוק. [20] ע"פ (מחוזי חיפה) 301/91 מד"י נ' קבוצת חברת שמעוני בע"מ פ"מ תשנ"ב (1) 336. וכן ברע"פ 5911/91 קבוצת חברת שמעוני בע"מ נ' מדינת ישראלהלכה זו השתרשה והוזכרה גם בפסקי דין רבים כמו: ע"פ 232/97(חיפה) אופיס דיפו (ישראל )בע"מ נ' מד"י דינים מחוזי כו (9) 436. ת"פ 2722-07 מ.י משרד המסחר והתעשייה ת"א נ' גט-איט בע"מ ואח' עמוד 11 להכרעת הדין. [21] על פי ההלכה הפסוקה שקדמה לחקיקת סעיף 22 לחוק העונשין. בתיקון 39 האחריות המוחלטת הוחלפה באחריות קפידה. משמעות השינוי שבאחריות המוחלטת שום טענה הקשורה ליסוד הנפשי לא הייתה מתקבלת. לעומת זאת באחריות קפידה יש דרישה לקיום יסוד נפשי של לפחות רשלנות, אך אין צורך להוכיח זאת העושה יוכל להוכיח כי הוא פעל ללא מחשבה פלילית , (ללא רשלנות )ועשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה, נטל ההוכחה עובר לנאשם. [22] סעיף 20 לחוק יסוד השפיטה קובע הלכה פסוקה 20(א) הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו. (ב) הלכה שנפסקה בבית משפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית משפט העליון. [23] הכלל בחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין") כפי שתוקן בתיקון מס' 34 לחוק העונשין, הוא כי אין מפרשים דין כמטיל אחריות פלילית קפידה אלא אם כן הדבר צוין בחוק (סעיפים 19 ו-22(א) לחוק העונשין) [24] רמי אריה (עו"ד ורו"ח)מיסים ועסקים בע"מ: מחברת סכום משפט פלילי עו"ד רו"ח אלעד רוזנטל [25] מכאן ניתן לסבור כי "נסיבות מחמירות" אינן חלות על אחריות קפידה [26] ע"פ 071883/05 רפאל כהן נ' מדינת ישראל ביהמ"ש דחה את ערעורו של מנכ"ל "המכרז הישיר" ופסק כי המנהל בחברה יישלח למאסר בפועל בשל הטעיית צרכנים. [27] מרים גור-אריה "אחריות מוחלטת לעבירות של תקנת הציבור"- גבורות לשמעון אגרנט עמוד 241 (התשמ"ז) [28] בפועל, רבים מהנאשמים מעלים את הטענה שמדובר בעבירה של אחריות קפידה על מנת שישלמו קנס ולא יישלחו למאסר. לדוגמא :טענה זו הועלתה על ידי הנאשם על מנת להיחלץ מעונש מאסר בע"פ (מרכז) 6975-05-09 בסט פור יו סחר אלקטרוני בע"מ נ' מד"י. [29] יפעת רווה " הקיף תחולת סעיף 22 לחוק העונשין- עבירות של אחריות קפידה " משפטים לב(1) תשס"ב. [30] ע"א 1977/77 יוסף ברזני נ' בזק החברה הישראלית, פ"ד נה(4) 584. פסקה 9- תכליתו של חוק הגנת הצרכן [31] אליעזר לדרמן " האחריות המוחלטת בפלילים הבעיה ודרכים לפתרונה " מחקרי משפט כרך ג' (תשמ"ד) 132. [32] יעקב קדמי "על הדין בפלילים" חלק 1 עדכון והשלמה עמודים 43-44 [33] ת"פ 6118/9 מדינת ישראל נ' טכנו ראלקו מוצרי צריכה בע"מ הכרעת דין מיום ה- 4.6.2000 [34] רע"א 8733/96 רוברט לנגברט נ' מדינת ישראל –מינהל פ"ר נה (1) עמ' 174,168 [35] הדברים חזרו ונאמרו על ידי השופטת שטרסברג כהן(דעת מיעוט) ברע"א 2701/97 מד"י נ' צ'רטוק נו(2) 876. [36] חוק הגנת הצרכן הנו חוק קוגנטי , כלומר לא ניתן להתנות עליו ולא ניתן לוותר על הזכויות וההגנות שהוא מעניק. [37] ע"פ(חיפה) 2078/07 מד"י נ' פריים טריידינג גרופ בע"מ [38] ראה ה"ש 3 עמוד 147 [39] להבנת מטרת הוראות חוק הגנת הצרכן, ראה בהרחבה פרופ' סיני דויטש "דיני הגנת הצרכן" שער ראשון פרק ד עמודים 118-128 [40] אורנה דויטש " מעמד הצרכן בישראל" פרק 5 הגנת הצרכן וההיבט החוקתי עמוד 147. [41] סיני דויטש " השפעת חוקי היסוד על דיני הגנת הצרכן" מחקרי משפט יב תשנ"ו-1995 עמ' 368-309 [42] סיני דויטש " "דיני הגנת הצרכן "כרך א' יסודות ועקרונות . למתח שבין הזכות החוקתית לחופש העיסוק לבין דיני הגנת הצרכן, מייחד המחבר דיון מעמיק בעמודים [43] אהרון ברק מבחר כתבים א (תש"ס) שער בף חוקי היסוד וערכי היסוד " הקונסטיטוציונליזציה של מערכות המשפט בעקבות חוקי היסוד והשלכותיה על המשפט הפלילי" (המהותי והדיוני) 455 [44] ע"פ 18783-03-10(תל אביב) גט איט בע"מ נ' משרד המסחר והתעשייה ת"א דינים מחוזי 2010 (189)1333. [45] ההוכחה הנדרשת במאזן ההסתברויות כהוכחה הנדרשת בדין האזרחי ולא מעל לספק סביר. [46] חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ס"ח 1391 תשנ"ב (25.3.1992) עמ' 150 סעיף 8 פגיעה בזכויות [47] ראה ה"ש 16. [48] אהרון ברק, מבחר כתבים א(תש"ס) שער ב' "חוקי יסוד וערכי יסוד החוקה הכלכלית של ישראל" 485. בעמוד 497 אומר ברק" שאלה אם השוויון הוא זכות חוקתית על חוקית,דעתי היא בחיוב, אני רואה אותה כנגזרת מכבוד האדם,,השוויון היא הזכות הסבוכה ביותר מבין זכויות האדם,," [49] תיקון 18 ס"ח 2041 מתאריך 22.12.2005 [50] רע"א 2620/08 אמיר שהי שאול נ' תדיראן מוצרי צריכה בע"מ. [51] בש"א (ירושלים) 5725/04 שמעון דיסקין עו"ד נ' ישפאר הום טק בע"מ (תקדין) [52] ראה ה"ש 29 ברזני . אבל לענין פסיקת פיצויים , השופטים ברק ואנגלרד כנגד דעתה החולקת של השופטת שטרסברג כהן, פסקו כי אין להטיל חובת תשלום פיצויים לצרכן שלא הוטעה בפועל על ידי הפרסום המטעה, כלומר לעניין תשלום פיצויים נדרש קשר סיבתי בין האשם לנזק. [53] פ 003596/07 (ראשל"צ) מד"י נ' הום סנטר(עשה זאת בעצמך) בע"מ. מיום 8.9.2008 [54] רע"א 2837/98 שלום ארד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת פ"ד נד(1) עמ' 607-608 [55] ע"א 1304/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' ליפרט (1) 600 [56] ע"פ 71561/01 (תל אביב-יפו) מד"י נ' חוגלה קימברלי שווק בע"מ מיום ה- 31.3.2003 [57] משה בר-ניב (ברנובסקי) "גבולה של התובענה הצרכנית הייצוגית" עיוני משפט יט תשנ"ד. [58] משה בר-ניב " האכיפה של חוק הגנת הצרכן על ידי המגזר העסקי" עיוני משפט יז (תשנ"ג) 299. [59] ראה ה"ש 3 עיוני משפט כג(1) פברואר -2000 [60] ניתן לבטל חוזה בשל הטעיה צרכנית גם מכוח חוק החוזים הכללי שפעמים עדיף להשתמש בו יחד עם חוק הגנת הצרכן. [61] סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין אם קבוע לעבירה עונש מאסר למעלה מששה חדשים ולא יותר משנה - קנס עד 29,200 שקלים..פי שבעה - 204.400 ₪. [62] פ 5552/01(חיפה) משרד המסחר והתעשייה חיפה נ' חברת לפידות שירותי רפואה בע"מ מיום ה- 29.1.2004. [63] ראה בהרחבה סיני דויטש "האכיפה הפלילית של עבירת ההטעיה הצרכנית" מאזני משפט ז' תש"ע עמודים 35-36. [64] שם , עמודים 38-39 וכן ראה ה"ש 29 ברזני ,תכליתו של חוק הגנת הצרכן. [65] ע"פ 08-11-15207 (חיפה) מד"י נ' וואלה שופמיינד בע"מ מיום ה-15.6.2009 [66] פ 8064/06 (תל אביב-יפו) מד"י משרד התעשייה והמסחר נ' הדקה התשעים בע"מ מיום ה- 28.8.2007 [67] תיקון 51 מתאריך 5/2007 סעיף 149(10) לחסד"פ, נאשם רשאי לטעון כטענה מקדמית שהגשת כתב אישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. [68] ראה ה"ש 43 [69] ת"פ (ראשל"צ) 4136-05 משרד התשתיות הלאומיות ת"א נ' גז גל בע"מ מיום ה- 22.4.2010. [70] ראה ה"ש 30 [71] פ 1798/05 (ראשל"צ) משרד המסחר והתעשייה ת"א נ' גורי יבוא והפצה בע"מ מיום ה- 26.9.2006 [72] ת"פ (פתח תקוה) 23693-12-09 מד"י נ' הוט מערכות תקשורת בע"מ דינים שלום 2010 (181)210 [73] בתזכיר החוק מוצע להחמיר עוד יותר את הענישה כאשר העבירה נעברה בנסיבות מחמירות,כך שבמקום מאסר שנתיים או קנס פי עשרה, העונש יהיה מאסר שלוש שנים או קנס פי עשרים. [74] עו"ד שי הראל ועו"ד מאיר אקוניס רכיב ה"נסיבות המחמירות" בעבירות על חוק מע"מ פסקה ד " רכיב הנסיבות המחמירות בדין הפלילי" מיסים ומעשים דצמבר 1998 גיליון מס' 155. [75] בתזכיר החוק, מוצע להוסיף כי "נסיבות מחמירות" הן גם כאשר העבירה נעשתה או כוונה כלפי קשישים, חסרי ישע או קטינים או כלפי ציבור צרכנים הנתונים במצב של חולשה שכלית, נפשית או גופנית, לרבות מי שאינם יודעים את השפה שבה נקשרה העסקה. [76] ראה ה"ש 15 בתזכיר החוק מוצע למחוק את סעיף 27. [77] סעיף 41 לחוק שמירת דינים, חוק זה בא להוסיף על כל דין ולא לגרוע ממנו. [78] ניתן להגיש קובלנה לפי חוק הגנת הצרכן , סעיף 68 (תיקון תשמ"ב) לחוק סדר הדין הפלילי(נוסח משולב)התשמ"ב-1982 קובע כי " רשאי כל אדם להאשים בעבירה מן המנויות בתוספת השניה על ידי הגשת קובלנה לבית המשפט" התוספת השניה סעיף (5) מייחדת את העבירה לפי סעיף 23 מחמת הפרה של סעיפים 17 או 18 לחוק הגנת הצרכן. [79] ע"פ (חיפה) 1287/04 מדינת ישראל נ' חב' לפידות שירותי רפואה בע"מ, תק-מח 2005(1) 5717. [80] לחברת לפידות היו מעל ל- 10.000 לקוחות [81] ראה ה"ש 44 [82] ת"פ 16034-12-08 משרד המסחר והתעשייה ת"א נ' רשת הריבוע הכחול (היפר שוק)בע"מ ואח' דינים שלום 2010 (151)1187 [83] ראה ה"ש 37 [84] ע"פ (מרכז) 6975-05-09 בסט פור יו סחר אלקטרוני בע"מ נ' מד"י מיום ה- 15.2.2010 [85] ת"פ (תל אביב יפו) מד"י- משרד המסחר והתעשייה נ' המכרז הישיר(מו"ל)בע"מ ואח' תק-של 2005(3) 726 [86] ע"פ (מחוזי) 071883/05 רפאל כהן נ' מדינת ישראל מיום ה- 15.2.2007 –אתר גוגל. [87] חוק העונשין, התשל"ז-1977 . סעיף 61 שיעור הקנסות(א)(2) אם קבוע לעבירה עונש מאסר למעלה מששה חודשים ולא יותר משנה- קנס עד26,100 שקלים חדשים. [88] לא מצאתי מקרה אחד שבתי המשפט מטילים על הנאשם את מלוא גובה הקנס בסעיף 23(א) אבל על חברה על פי רוב גדולה מבוססת ומוכרת בציבור בתי המשפט נטו להטיל קנסות גבוהים, פעמים גם מלוא גובה הסכום בסעיף 23(א). [89] נאשמים עושים שימוש בטענת הגדרת העבירה בה הם מואשמים כעבירת אחריות קפידה על מנת להיחלץ ממאסר, אבל כבר נפסק כי עבירת אחריות קפידה אינה שוללת הטלת מאסר ,ראה הערת שוליים 28. [90] ח"כ אורית נוקד סגנית שר התמ"ת והאחראית על הצרכנות מתוך אתר משרד התעשייה , המסחר והתעסוקה ינואר 2010 [91] תזכיר חוק הגנת הצרכן פורסם בתש"ע-2009 כהצעת חוק הגנת הצרכן , - הצעה לתיקון לחוק הגנת הצרכן הוכן על ידי צוות היגוי מנציגי משרד התמ"ת, המשפטים והאוצר בראשות הממונה על ההגבלים העסקיים דאז עו"ד דרור שטרום, לאור תיקון 20 לחוק הגנת הצרכן שמכוחו הוקמה הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן. [92] הצעת תזכיר החוק לאכיפה חלופית מנהלית אינה נוגעת לנושא העבודה, הטעיה לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן. [93] נייר עמדה – איגוד לשכות המסחר באמצעות עו"ד שוש רבינוביץ מכתבם לעו"ד מיכאל אטלן ממשרד התמ"ת מיום ה-25.1.2010. [94] חוק העבירות המינהליות התשמ"ו-1985 ס"ח תשמ"ו, 31 [95] ראה ה"ש 27 [96] ת"פ(חיפה) 4128/04 מדינת ישראל נ' בתי זיקוק לנפט בע"מ תק-של [97] ראה ה"ש 17 עמוד 226 [98] תזכיר החוק מבוסס על הדירקטיבה האירופאית EC/2005/29 מיום 11 למאי 2005 אשר קובעת מהי התנהגות מסחרית בלתי הוגנת (Unfair Commercial Practices Directive) הדירקטיבה קובעת כי יש למנוע התנהגות מסחרית בלתי הוגנת אשר תפגע באינטרסים הכלכליים של צרכנים ועסקים מתחרים, אך כל זה במסגרת עיקרון המידתיות( the principle of proportionality). [99] ניתן להגיש תביעה ייצוגית , הגשת תביעה ייצוגית דורשת צרכן בעל השכלה וידע המודע לאפשרות תביעה ייצוגית אבל שיעור התובענות הייצוגיות שאושרו והתבררו בבתי המשפט הוא נמוך מאוד ראה סיני דויטש-"תובענות ייצוגיות צרכניות קשיים והצעות לפתרון" מחקרי משפט כ (תשס"ד)299. [100] רון חריס " מדוע וכיצד ללמד משפט השוואתי בישראל" עיוני משפט כה 2 (נובמבר 2001) 465-443 [101] ראה ה"ש 8 [102] ראה ה"ש 62 עמודים 44-46. [103] ההוראות העונשיות בחוק הגנת הצרכן מקיפות ורחבות יותר. [104] קנס פי שבעה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(2)לחוק העונשין (29.200 x7 ). על פי רוב בתי המשפט אינם עושים שימוש בגובה הקנס המכסימלי אלא במקרים נדירים ומיוחדים המוטלים בעיקר על תאגיד ובפועל בתי המשפט כמעט ואינם משתמשים בסעיף 23(ו). [105] פי עשרה מהקנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.קנס עד 226,000 שקלים חדשים. [106] מדובר בצווים בהיבט המניעתי שעיקר יישומם במישור האזרחי ושאינם בנוסף לכל עונש אחר, צווים היכולים גם להינתן מכוח הסמכות הקוהרנטית של בתי המשפט [107] הדבר נלמד מהנאמר בסעיף 25(ב)סיפא",,אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שאפשר כדי למלא את חובתו". [108] ראה ה"ש 14. [109] סעיף חשוב ועיקרי להשגת תכלית החוק, כמעט ולא בנמצא פסקי דין המשתמשים בסעיף33. בתי המשפט מסתפקים בפרסום פס"ד בפרסומים המשפטיים הרשמיים ובכך מחטיאים את הגשמת מטרת ותכלית החוק מודעות ציבורית והרתעת עבריינים, לפי פרופ' סיני דויטש , המשפט צריך להיות מעשי והמעשיות יכולה להיות מושגת בשימוש רחב יותר של בתי המשפט בסעיף 33 לחוק. [110] חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח- 1988 ס"ח 1258 תשמ"ח (26.7.1988)128 [111] סעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 אם קבוע לעבירה עונש מאסר למעלה משלוש שנים – קנס עד 226,000 שקלים חדשים. [112]סעיף 61(ג)לחוק העונשין, מקום שקבוע בחוק לעבירה נמשכת קנס או קנס נוסף לכל יום של עבירה רשאי בית המשפט להטיל, במקום אותו קנס - קנס עד 1,400 שקלים חדשים. [113] אם קבוע לעבירה עונש מאסר למעלה משנה ולא יותר משלוש שנים - קנס עד 75,300 שקלים חדשים; [114] הוסף בתיקון תש"ס בדומה לסעיף 23א לחוק הגנת הצרכן שהוסף בתיקון תש"ס-2000 [115] ראה המשך לשון סעיף 47(א)(6)- יוצא שנסיבות מחמירות הם לעניין הגדלת שנות מאסר בלבד ולא הגדלת הקנס. [116] Peter Cartwright Consumer Protection and the Criminal Law: Law Theory and Policy in the UK 16-17(2011) [117] סיני דויטש "האכיפה הפלילית של הטעיה צרכנית" עמוד 35. ראה ה"ש 63 [118] ראה ה"ש 97. [119] ראה ה"ש 5 סיני דויטש – "צרכן" במשמעות רחבה וכן ה"ש 115 עמודים 3- 4 Who is a consumer? [120] מתוך האתר הממשלתי. Consumer.gov.au PUBLICATIONS באתר גוגל [121] החל מ-1 לינואר 2011 באוסטרליה יש חוק אחד ( ACL –Australian consumer low ) שיחול על כל המדינה והטריטוריות וזאת בשל החלת רפורמה שיתופית בין ממשלת אוסטרליה והארצות בשטחי הטריטוריה . בחוק ישנם עונשים חדשים, סמכויות אכיפה,פיצוי ואפשרויות תביעה לצרכן. [122] ראה ה"ש 63 עמוד 32. [123] ה"ש 63 עמוד 35 [124] Peter Cartwright ה"ש 115 עמוד 91 [125] ה"ש 63 עמוד 77 [126] בפועל , לא הוגשו תביעות פליליות נגד עובדים זוטרים אלא רק כשהוכח שהמעשה שלהם היה מלווה במחשבה פלילית ראה ה"ש 63 עמוד 78 [127] ראה ה"ש 27 קרימנצר והפסיקה תומכים בדעת מרים גור-אריה ולכן מדובר על אמצעים סבירים. [128] Peter Cartwright ה"ש 115 עמוד 77